פסק-דין בתיק עד"י 2182/13

המשיב הורשע על פי הודאתו בכתב אישום שעניינו עבירה של יציאה מהאזור ללא היתר. המשיב הודה כי יצא מהאזור ושהה בישראל במשך כשבוע. הרקע לביצוע העבירה הינו קשיי הפרנסה.

המשיב הודה במיוחס לו בהזדמנות הראשונה, ובמסגרת הטיעונים לעונש נשמעו הוא ואחיו, אשר סיפרו על הבעיות הכלכליות והמשפחתיות העומדות ברקע העבירה. עוד יש לציין כי הוגש לבית המשפט המרשם הפלילי בעניינו של המשיב, ממנו עולה כי זוהי הפעם השישית בה המשיב נשפט בגין עבירות בעלות מהות דומה, אם כי הפעם האחרונה בה נתן על כך את הדין הייתה בשנת 2009.

בית משפט קמא מצא לנכון להתחשב משמעותית בנסיבות לקולא בעניינו של המשיב, והורה על עונש מאסר בפועל בן 61 ימים, קנס בסך 1,500 ש"ח, מאסר מותנה בן 180 ימים וכן התחייבות להימנע מעבירה על סך 10,000 ש"ח. במסגרת גזר הדין, ומאחר וגזר דין זה ניתן מספר ימים לפני תחילת חג הקורבן המוסלמי, הורה בית משפט קמא על שחרורו של המשיב ממעצרו, תוך קביעה כי עליו להתייצב לריצוי עונשו לאחר החג, ועל מנת לאפשר לו לחגוג את החג עם משפחתו.

התביעה הצבאית סברה כי בית משפט קמא שגה עת הורה על עונש המקל לטעמה, יתר על המידה עם המערער. התביעה טענה כי ניתן משקל יתר על המידה לנסיבותיו האישיות של המשיב, ולא ניתן משקל מספיק לעברו המכביד של המשיב, ולעובדה כי עונשי מאסר בפועל משמעותיים יותר שהוטלו עליו בעבר, ככל הנראה לא הצליחו לייצר אצלו את ההרתעה הנדרשת להימנע מביצוע העבירה.

סניגורו של המשיב טען כי בית משפט קמא איזן באופן נכון ומיטבי את השיקולים השונים. לטעמו, הקשיים המשפחתיים והכלכליים שהוצגו בבית המשפט הצדיקו הקלה משמעותית בעונשו של המשיב, ובית משפט קמא גזר עונש המצוי במתחם הענישה הסביר בנסיבות מקרה זה.

במהלך הדיון ביקשתי גם את התייחסות התביעה לשיקול נוסף לקולא עליו עמד בית משפט קמא ועניינו אמת המידה העונשית שנקבעה בתיק נוסף שהוצג באותו היום בבית משפט קמא במסגרת הסדר טיעון סגור. התביעה טענה כי באותו מקרה נגזרו 4 חודשי מאסר בפועל (כולל הפעלת מאסר מותנה) למי שנסיבותיו חמורות פחות מאלה של המשיב, שכן המשיב נשפט זו הפעם השישית, בעוד שהאחר אליו התייחס בית משפט קמא נשפט בפעם השלישית, ובכל מקרה העונש הכולל שנגזר שם היה  גבוה פי 2 מזה שנגזר על המשיב.

דיון והכרעה

נסיבותיו של תיק זה אינן חריגות. המשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו על רקע קשיי פרנסה. במובן זה, עניינו של המשיב אינו שונה מעניינם של רבים אחרים המבצעים את העבירה על רקע קשיים להתפרנס באזור.

מתחם הענישה בעבירות מסוג זה הינו רחב, ונע ברגיל בין מספר שבועות מאסר לבין מספר חודשי מאסר. לאחרונה, ניתן בבית המשפט העליון פסק דינו של כב' השופט שוהם ברע"פ 4088/13 הדרי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.6.2013), שם נקבע כי אין לשלול במקרים המתאימים גם הטלת מאסר מותנה בלבד.

יחד עם זאת, המקרה שלפנינו אינו מקרה המצדיק הקלה משמעותית. ההיפך הוא הנכון. קשיי הפרנסה בהם נתקל המשיב אינם ייחודיים. גם אם ניתן להתחשב במידת מה במי שזו לו הפעם הראשונה בבית המשפט, הנטייה להתחשבות כזו תלך ותצטמצם כלפי מי שחוזר שוב ושוב על ביצוע העבירה. המשיב שלפניי נותן את הדין זו הפעם השישית(!). ניתן היה לצפות כי ילמד את לקחו. בעבר, ריצה המשיב בגין עבירות אלה תקופות מאסר לא מבוטלות, החל מ-39 ימים וכלה בשבעה חודשים.

לאדם בעל עבר מכביד, שחוזר שוב ושוב על אותה עבירה, ראוי להציב רף ענישה משמעותי, המצוי בחלק הגבוה יותר של מתחם הענישה. אמנם, גם אדם בעל עבר ראוי להתחשבות אם ישנן נסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן, אולם כאמור, לא התרשמתי כי הנסיבות עליהן עמד בית משפט קמא הינן חריגות או שונות ממקרים אחרים. נסיבותיו האישיות של המשיב, גם אם היו מצדיקות הקלה לו היה מדובר בעבירה הראשונה או השנייה שביצע, אינן מצדיקות התחשבות משמעותית כשמדובר בפעם השישית. לפיכך מסקנתי היא כי העונש שנגזר על המשיב סוטה במידה משמעותית לקולא מהעונש הראוי.

בית משפט קמא התייחס לתיק אחר שהוצג בפניו באותו היום, שם, לשיטת השופט קמא, נדון מי שנסיבותיו חמורות יותר, לחודשיים מאסר בלבד. עיון באותו מקרה הביאני למסקנה שונה מזו של בית משפט קמא. המקרה האחר בו מדובר עניינו עבירה דומה, שאמנם כללה גם התחזות כאחר, אולם עונש המאסר בפועל הכולל שנגזר באותו מקרה הגיע לארבעה חודשים (לרבות הפעלת מאסר מותנה). אמנם, בעניינו של המשיב שלפניי אין מאסר מותנה בר הפעלה, והוא לא התחזה כאחר, אולם עברו הפלילי כולל הרשעות רבות יותר. אינני סבור כי יש הבדל משמעותי בין המשיב לבין אותו מקרה אליו התייחס בית משפט קמא. לפיכך, אין באותו מקרה כדי להצדיק הקלה משמעותית בעניינו של המשיב.

נוכח עברו הפלילי המשמעותי של המשיב ראוי היה לגזור עליו עונש חמור הרבה יותר מזה שנגזר עליו. הסטייה מהעונש הראוי במקרה זה מצדיקה את התערבות ערכאת הערעור. מאחר ואין זו דרכה של ערכאת הערעור למצות את הדין, החלטתי להחמיר עם המשיב באופן מתון, וחלף 61 ימי המאסר, לגזור על המשיב ארבעה חודשי מאסר בפועל שיימנו החל מיום מעצרו.

לא מצאתי לנכון להתערב ביתר רכיבי העונש שנגזרו בערכאה הראשונה.

ניתן היום, 20 באוקטובר 2013, ט"ז בחשוון התשע"ד, בפומבי ובמעמד הצדדים.

(-)

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: